קשה לדמיין, האם קיימות בגופנו מערכות פיזיולוגיות חשובות יותר או חשובות פחות. אין ספק שישנן מערכות שאנו מרגישים ומודעים לקיומן - כמו מערכת המח, שלא נותן לנו מנוחה או מערכת השריר, שחשים אחרי כל מאמץ פיזי.

מערכת השתן לעומת זאת אינה כזאת, היא דורשת התייחסות רק מספר פעמים ביום וגם אז ההתייחסות מידית וקצרה.

 

גם סרטן כליה, כחלק ממערכת השתן, מתנהג בצורה דומה. מרבית המקרים של סרטן כליה מתגלים כממצא אקראי, בבדיקות המתבצעות בנסיבות אחרות לגמרי. יש לציין שהממצא השכיח ביותר הוא בבדיקת הדמיה, כשמתגלות ציסטות בכליות – פשוטות, שפירות כאלו שלא מהוות סכנה לבריאות המטופל. רק חלק קטן מהממצאים מתגלים כממאירים.

 

סרטן הכליה מהווה חלק קטן מכלל מקרי הסרטן, עד 3.8% מסך כלל המקרים החדשים של סרטן בשנה.

אז האם אפשרי למנוע או להשפיע על הסיכון לחלות בסרטן הכליה ?

מתוך גורמי הסיכון לחלות בסרטן כליה ישנה חשיבות יתרה לעישון, יתר לחץ דם והשמנת יתר. לכן שמירה על אורח חיים בריא תשפר את הסיכוי לא לחלות בסרטן הכליה.

פן נוסף בסיכון לחלות הוא - תורשה.

 

במרבית המקרים סרטן הכליה אינו מועבר בתורשה, אך עדיין קיימות תסמונות תורשתיות נדירות. בתסמונות אלו אנו עדים להופעת גידולים בכליה. התסמונת השכיחה ביותר ביניהם היא תסמונת

וון היפל-לינדאו (Von Hippel-Lindau).

 

האם יש מקום לבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן הכליה ?

בשלב זה אין הוכחה שתוכנית רחבת היקף, עם בדיקות תקופתיות, הכוללות הדמיה, סיטי או בדיקת אולטרה-סאונד, משפרת את מדד ההישרדות מסרטן הכליה. פרט לקבוצה מצומצמת של חולים עם תסמונות תורשתית הנדרשת למעקב שנתי/ דו-שנתי באמצעי הדמיה שונים.

לסרטן הכליה סוגים ותתי סוגים שונים ואין מדובר במחלה אחת.

רוב מקרי סרטן הכליה, עד 85%, הינם מסוג סרטן תאי הכליה (renal cell carcinoma)

 ויתר מ- 15% הם מתאי המערכת המאספת של הכליה. ישנה חשיבות רבה באבחון תת סוג המחלה ובדיקת מאפיינים גנטיים ומולקולריים שונים. זאת לאור העובדה שלכל תת סוג מחלה עלולה להיות גישה טיפולית שונה.

למרות שלרוב המחלה מתגלה באופן מקרי, ללא תסמינים מוקדמים, ישנה עליה בשכיחותה. בערך ב 0.6% בכל שנה, אך התמותה ממנה יורדת כל שנה ב 0.7%.

אין ספק שתוצאות הטיפול ותחזית הריפוי תלויים בשלב בה היא מתגלה.

ניכר כי הישרדות החולים ל-5 שנים, אשר טופלו בשלבים מוקדמים, מגיעה אף ל 93%.

 

הטיפול המנצח בסרטן הכליה בשלבים מוקדמים הינו ניתוח. הכירורגיה עברה כברת דרך בעשור האחרון לאור פיתוח טכניקת כריתה חלקית של הכליה, במקרים שאפשר לשמר חלק מהכליה ואף ניתוחים באמצעות רובוט.

קיימים פתרונות גם למטופלים שמצבם הרפואי אינו מאפשר ניתוח.

החל ממעקב בלבד אחר גידולים קטנים שקיימים זמן רב ואינם משתנים, ועד הסרת גידולים על ידי שימוש בגלי רדיו (חימום).

 

גם האונקולוגיה שינתה פניה בתחום סרטן הכליה בשני העשורים האחרונים. כוונתי למחלה מתקדמת, גרורתית שלא היה ניתן לטפל בה בעבר היות ולא הגיבה לכימותרפיות שונות. היום אנחנו יכולים לטפל באמצעות מגוון רחב של תרופות ביולוגיות מסוג ״מעכבי קינאז״. משפחת תרופות מסוג זה הולכת וגדלה, כאשר עיקר השפעתם היא על עיכוב התפתחותם של גידולים ממאירים וכתוצאה מכך הקטנתם ועד היעלמותם.

 

הצלחה נוספת ומשמעותית יותר, בשנים האחרונות, היא טיפול בתרופות המפעילות את המערכת החיסונית. גם בתחום הזה ישנם מספר רב של תרופות. יתרה מזאת, שילוב של תרופות המפעילות את המערכת החיסונית עם ״חוסמי קינאז״ גורם לשיפור יוצא מן הכלל בתוצאות הטיפול.

שיפור והארכת חיים למטופלים עם מחלה גרורתית נרחבת מחודשים ספורים בעבר לשנים רבות היום. בחלק ניכר של מטופלים אלו, עם מחלה מפושטת - אפשר לדבר כבר על סיכוי לריפוי. מדובר על מטופלים שאף הצליחו להגיע להיעלמות מוחלטת של מחלתם הגרורתית.

יחד עם זאת, יש מקום לשיפור. ברוב המחקרים, המתנהלים כיום, נבדקות אפשרויות של שילוב תרופות אלו עם שותפים נוספים מקבוצת תרופות ממוקדות מטרה. כדאי לזכור, שמרבית הטיפולים החדשים הללו נבדקים כעת בקבוצות חולים, שלצערנו, מחלתם לא הגיבה לטיפולים הקיימים עד כה.

השתתפותם של חולים אלו בניסויים קליניים נותנת תקווה להרבה מאוד מטופלים.

 

אין לי ספק שניתוח יכול לרפא את מרבית החולים שמחלתם ממוקמת בכליה ללא גרורות מרוחקות או כזו שהתפשטה מעבר לאיבר עצמו.

אין לי ספק שלטיפולים אונקולוגים יש הצלחה רבה במיגור המחלה שלפי הגדרתה לא ניתנת לריפוי.

ברור גם ששיתוף פעולה בין אונקולוגיה ואורולוגיה - זה שם המשחק.

יש מקום לשלב טיפול אונקולוגי תרופתי טרם הניתוח, טיפול זה יאפשר ניתוח ממוקד יותר.
פן נוסף למאמץ המשותף הוא מתן טיפול מונע לאחר הניתוח ובכך להביא להגדלת הסיכוי לריפוי ואף מניעת הישנות.

 

רק לאחרונה אושר על יד ה-FDA שימוש בתרופה Keytruda, מקבוצת תרופות המפעילות את המערכת החיסונית, לטיפול מונע לאחר ניתוח להסרת גידול כליה. זאת כמובן לעונים על הקריטריונים להגדרת סיכון גבוה ובינוני להישנות מחלתם. התרופה טרם נכנסה לסל התרופות בארץ להתוויה הזאת.

במקביל כבר נעשה מאמץ לשפר את תוצאות הטיפול של Keytruda כתרופה בודדת ובימים האלו מתנהל מחקר עולמי (הכולל ארבעה בתי חולים בארץ) המשלב טיפול ב Keytruda עם תרופה נוגדת פקטור HIF-2a.

 

הטיפול יינתן בדיוק לאותה קבוצה בעלת סיכון גבוה להישנות מחלה לאחר ניתוח סרטן הכליה. בניסוי כלל החולים נוטלים את התרופה הידועה - Keytruda ורק חלקם את התרופה הניסיונית בנוסף לטיפול אימונותרפיה.

 

 

כל יום נוסף נותן תקווה חדשה לנו ולחולים שלנו ואני מאחל לכולנו הצלחה.